לימוד סיפור לקראת חג החנוכה

שלום קוראים יקרים, 

היום  לקראת חג החנוכה לימדתי  את הסיפור על הסופגנייה העגולה, מאת חגית אמסטרדם. 

מטרת השיעור העברת  המסר, "שאני נישאר אני", ולא צריך להידמות למישהו אחר כדי שיחבבו אותי. כי אין מה לעשות כולנו שונים, וזה בסדר. 
אני חושבת שסיפור זה מתאים לילדים בגיל צעיר, כיוון שלפעמים הם נוטים להיעלב  מדברי חבריהם, ורוצים להשתנות בעקבות אמירה כזו או אחרת, האמת זה קורה גם למבוגרים. 

חברים אני רוצה לתאר לכם את מהלך השיעור.

לקראת השיעור הכנתי  על דף "שעון רגשות",פתחתי את השיעור בשאלה: האם קרה לכם שחשבתם לשנות משהו אצלכם בעקבות מילה לא נעימה שנאמרה על ידי אחד החברים שלכם? כמו כן שאלתי איך הם הרגישו באותו רגע נתון, ושיבואו לקדמת הכיתה להראות לנו דרך "שעון הרגשות" . 

בנוסף השתמשתי "בשעון", בסיפור ,בכול פעם שנחשף רגש , עצרתי ושאלתי את התלמידים איך לדעתם הסופגנייה מרגישה ברגע נתון זה, וכול תלמיד ניגש לקדמת הכיתה והצביע בשעון על הרגש המתאים.
המטרה לחשוף את התלמידים שידעו להבחין בין הרגשות השונים הקיימים, כמו: ברוגז, כועס, משועמם עצוב שמח, חייכן ועוד.

בנוסף במהלכו של השיעור עשיתי עימם חזרה על האות ו' החיבור והאות ה' הידיעה שלמדו,  הסיפור הוצג על הלוח, וזימנתי תלמידים שיסמנו את האותיות שמופיעות בסיפור. 

 מה למדתי מהשיעור!

כסטודנטית להוראה, ומורה לעתיד אני מאמינה שכאשר אנחנו משוחחים עם תלמידים חשוב להקפיד על שפה תקינה ועשירה, אי אפשר לדבר עם תלמידים בשפה כמו: "טוב אתם מבינים כפרות", זה לא נשמע יפה נכון??
זה המקום שלנו כמחנכים להנחיל להם מעבר לידע לימודי וערכים חברתיים גם שפה תקינה ועשירה.

מעבר לשפה, חשוב לייצור אווירה נעימה, אווירה לימודית בכיתה, על מנת שהתלמיד ירגיש נעים ללמוד (טוב זה לא משנה גם אם ילמדו בתוך ארמון הם לא תמיד אוהבים ללמוד:( ). מעבר לאווירה נעימה אני מאמינה שהייתי סובלנית וקשובה לתלמידים. חשוב שהתלמידים יהיו מעורבים, שירגישו שייכות וחלק מ..,  נתתי הזדמנות לכול ילד להשתתף ולהביע את דעתו. אחרי ששיתפתי את התלמידים שגילמו את הדמויות בסיפור היה להם קל יותר להבין את רגשותיה של הסופגנייה. 

טוב לגבי ניסוח השאלות אומנם לא שאלתי אותם מיהו מאיר דיזנגוף, אבל כן לדעתי הניסוח של השאלות היה צריך להיות יותר מופשט  בדיעבד אני חושבת שיכולתי להמשיך ולעבוד על אמירה זו. היות ואני חושבת שהאמירה לא הייתה ברורה להם עד הסוף ולכן הייתי צריכה לפשט ולדון עם התלמידים יותר בנושא, או להביא להם יותר דוגמאות, וכמובן שיש לדבר על נושא זה בשני שיעורים, ולא ניתן להעביר את המסר בשיעור אחד.
המסר אותו רציתי להעביר הוא: להיות אני זה הכי טוב, ולא משנה מה אומרים אחרים. 

נלמד לפעם הבאה לא? בכול זאת אני עדין סטודנטית...:)  

ארגון הזמן  במהלך השיעור  לדעתי היה בסדר, הצלחתי לעמוד בלוח הזמנים כמתוכנן, ישש!! היה פער קטן בין התכנון לביצוע.
במהלך השיעור השתמשתי במגוון  כלים לימודים כמו: מצגת של הסיפור, חידות, דף שעליו יש "שעון רגשות".

אני חושבת שהצלחתי לגרום לילדים לעסוק בחומר הנלמד ולא להתעסק בדברים אחרים, מפני ששיתפתי אותם בשיעור, הם היו אקטיביים, וזה דבר שמפחית בעיות משמעמת,כי הילדים פעילים וערים לנעשה ונלמד בכיתה, ומחכים מתי אזמן אותם ללוח, או שהם היו צריכים לגלם את הדמיות בסיפור. ובכך לא ממש היו בעיות משמעת, וזה משמח אותי שהפחתתי בעיות משמעת.

התלמידים היו מעורבים ושותפים מלאים, ולכן הם נראו מעוניינים לבצע את המשימה ולהיות איתנו בפעילות, התלמידים נהנו בכך שהם היו צריכים לדובב את הדמויות וליצור הצגה קטנה, בנוסף אני חושבת שהילדים נהנו לבוא ללוח ולסמן את האותיות, להראות שהם יודעים, וזה מעולה לדעת שהם לא מתביישים, אבל הכי התלמידים נהנו לצייר את הסופגנייה עם הרגש,   טוב אין ילד שלא אוהב לצייר. :)

כמו שציינתי בפוסטים קודמים, חשוב מאד שהמורה יהיה קשוב לנעשה בכיתה, ולהיות גמישים להתחרשויות. 

כאשר זימנתי תלמיד לדובב את מחשבותיו של דמות "הסביבון", הבחנתי שהילד נתקע, לכן שאלתי האם מישהו רוצה לעזור לו ולהראות כיצד מדובבים. הילד חשש, שייקחו לו את התפקיד ולכן התאמץ והצליח בסופו של דבר לדובב יפה מאוד את הדמות. בנוסף הייתי גמישה לשינוי המערך תוך כדי השיעור, המורה העלתה רעיון שאולי דרך הסיפור נתרגל את האותיות. אז התגמשתי ולימדתי אותם. 

כמו תמיד אני מעלה לכם תמונה  של מה שהכנתי. ולפניכם "שעון הרגשות".