לימוד סיפור לקראת חג החנוכה

שלום קוראים יקרים, 

היום  לקראת חג החנוכה לימדתי  את הסיפור על הסופגנייה העגולה, מאת חגית אמסטרדם. 

מטרת השיעור העברת  המסר, "שאני נישאר אני", ולא צריך להידמות למישהו אחר כדי שיחבבו אותי. כי אין מה לעשות כולנו שונים, וזה בסדר. 
אני חושבת שסיפור זה מתאים לילדים בגיל צעיר, כיוון שלפעמים הם נוטים להיעלב  מדברי חבריהם, ורוצים להשתנות בעקבות אמירה כזו או אחרת, האמת זה קורה גם למבוגרים. 

חברים אני רוצה לתאר לכם את מהלך השיעור.

לקראת השיעור הכנתי  על דף "שעון רגשות",פתחתי את השיעור בשאלה: האם קרה לכם שחשבתם לשנות משהו אצלכם בעקבות מילה לא נעימה שנאמרה על ידי אחד החברים שלכם? כמו כן שאלתי איך הם הרגישו באותו רגע נתון, ושיבואו לקדמת הכיתה להראות לנו דרך "שעון הרגשות" . 

בנוסף השתמשתי "בשעון", בסיפור ,בכול פעם שנחשף רגש , עצרתי ושאלתי את התלמידים איך לדעתם הסופגנייה מרגישה ברגע נתון זה, וכול תלמיד ניגש לקדמת הכיתה והצביע בשעון על הרגש המתאים.
המטרה לחשוף את התלמידים שידעו להבחין בין הרגשות השונים הקיימים, כמו: ברוגז, כועס, משועמם עצוב שמח, חייכן ועוד.

בנוסף במהלכו של השיעור עשיתי עימם חזרה על האות ו' החיבור והאות ה' הידיעה שלמדו,  הסיפור הוצג על הלוח, וזימנתי תלמידים שיסמנו את האותיות שמופיעות בסיפור. 

 מה למדתי מהשיעור!

כסטודנטית להוראה, ומורה לעתיד אני מאמינה שכאשר אנחנו משוחחים עם תלמידים חשוב להקפיד על שפה תקינה ועשירה, אי אפשר לדבר עם תלמידים בשפה כמו: "טוב אתם מבינים כפרות", זה לא נשמע יפה נכון??
זה המקום שלנו כמחנכים להנחיל להם מעבר לידע לימודי וערכים חברתיים גם שפה תקינה ועשירה.

מעבר לשפה, חשוב לייצור אווירה נעימה, אווירה לימודית בכיתה, על מנת שהתלמיד ירגיש נעים ללמוד (טוב זה לא משנה גם אם ילמדו בתוך ארמון הם לא תמיד אוהבים ללמוד:( ). מעבר לאווירה נעימה אני מאמינה שהייתי סובלנית וקשובה לתלמידים. חשוב שהתלמידים יהיו מעורבים, שירגישו שייכות וחלק מ..,  נתתי הזדמנות לכול ילד להשתתף ולהביע את דעתו. אחרי ששיתפתי את התלמידים שגילמו את הדמויות בסיפור היה להם קל יותר להבין את רגשותיה של הסופגנייה. 

טוב לגבי ניסוח השאלות אומנם לא שאלתי אותם מיהו מאיר דיזנגוף, אבל כן לדעתי הניסוח של השאלות היה צריך להיות יותר מופשט  בדיעבד אני חושבת שיכולתי להמשיך ולעבוד על אמירה זו. היות ואני חושבת שהאמירה לא הייתה ברורה להם עד הסוף ולכן הייתי צריכה לפשט ולדון עם התלמידים יותר בנושא, או להביא להם יותר דוגמאות, וכמובן שיש לדבר על נושא זה בשני שיעורים, ולא ניתן להעביר את המסר בשיעור אחד.
המסר אותו רציתי להעביר הוא: להיות אני זה הכי טוב, ולא משנה מה אומרים אחרים. 

נלמד לפעם הבאה לא? בכול זאת אני עדין סטודנטית...:)  

ארגון הזמן  במהלך השיעור  לדעתי היה בסדר, הצלחתי לעמוד בלוח הזמנים כמתוכנן, ישש!! היה פער קטן בין התכנון לביצוע.
במהלך השיעור השתמשתי במגוון  כלים לימודים כמו: מצגת של הסיפור, חידות, דף שעליו יש "שעון רגשות".

אני חושבת שהצלחתי לגרום לילדים לעסוק בחומר הנלמד ולא להתעסק בדברים אחרים, מפני ששיתפתי אותם בשיעור, הם היו אקטיביים, וזה דבר שמפחית בעיות משמעמת,כי הילדים פעילים וערים לנעשה ונלמד בכיתה, ומחכים מתי אזמן אותם ללוח, או שהם היו צריכים לגלם את הדמיות בסיפור. ובכך לא ממש היו בעיות משמעת, וזה משמח אותי שהפחתתי בעיות משמעת.

התלמידים היו מעורבים ושותפים מלאים, ולכן הם נראו מעוניינים לבצע את המשימה ולהיות איתנו בפעילות, התלמידים נהנו בכך שהם היו צריכים לדובב את הדמויות וליצור הצגה קטנה, בנוסף אני חושבת שהילדים נהנו לבוא ללוח ולסמן את האותיות, להראות שהם יודעים, וזה מעולה לדעת שהם לא מתביישים, אבל הכי התלמידים נהנו לצייר את הסופגנייה עם הרגש,   טוב אין ילד שלא אוהב לצייר. :)

כמו שציינתי בפוסטים קודמים, חשוב מאד שהמורה יהיה קשוב לנעשה בכיתה, ולהיות גמישים להתחרשויות. 

כאשר זימנתי תלמיד לדובב את מחשבותיו של דמות "הסביבון", הבחנתי שהילד נתקע, לכן שאלתי האם מישהו רוצה לעזור לו ולהראות כיצד מדובבים. הילד חשש, שייקחו לו את התפקיד ולכן התאמץ והצליח בסופו של דבר לדובב יפה מאוד את הדמות. בנוסף הייתי גמישה לשינוי המערך תוך כדי השיעור, המורה העלתה רעיון שאולי דרך הסיפור נתרגל את האותיות. אז התגמשתי ולימדתי אותם. 

כמו תמיד אני מעלה לכם תמונה  של מה שהכנתי. ולפניכם "שעון הרגשות". 

שיעור בשפה - מתוך "מפתח הקסם"

שלום לכולם,

ביום שלישי לימדתי את הילדים סיפור קצר  שנקרא"מה קרה לצדפות" מתוך חוברת "מפתח הקסם". בטקסט  מדובר על בקשת סליחה. 
המטרה הייתה שהתלמידים ידעו מתי אנחנו מבקשים סליחה.
מטרה נוספת הייתה שאעזור לתלמידים לשפר את מיומנויות הקריאה. ובכיתה א' שלבי קריאת טקסט הם לפי השיטה כלהלן:
1. מספור הטקסט
2. קריאה עצמית של הטקסט.
3. הקראת הטקסט ע"י המחנך.
4. רישום על ליד השורות בטקסט ילדים שיקראו.
5. הילדים קוראים בקול את הטקסט.

וכמו  בכל פעם, אני רוצה לשתף אתכם במהלך השיעור  
בתחילת השיעור, רשמתי על הלוח את המילה "סליחה ואת כותרת של הטקסט. 
ושאלתי אותם, כיצד מתקשרת הכותרת של הטקסט למילה סליחה התלמידים העלו מספר רעיוניות יפים, כמו: הים צריך לבקש סליחה מהצדפים"אולי האנשים צריכים לבקש סליחה מהצדפים מגוון תשובות יפות. 
לאחר הדיון, אמרתי להם שאנחנו נבדוק ביחד איך זה מתקשר. וביקשתי מהם למספר את הטקסט ויתחילו לקרוא קריאה דומיה. ובינתיים מספרתי את הטקסט גם על הלוח. 
לאחר מספר דקות,אספתי אותם חזרה למליאה, ורשמתי ליד כול שורה את שמו של הילד שרצה לקרוא את הטקסט מהלוח. 

בסיום הקריאה מהלוח התלמידים התבקשו לעבוד עבודה עצמית, וניתנה להם משימה מהחוברת. 

מה למדתי מהשיעור?
















כמו בכל שיעור חשוב לי ללמד בשפה תקינה ועשירה.

הקריאה אצל ילדים בכיתה א' היא  עדיין איטית, ואנחנו רק בתחילת השנה אז מיומנות הקריאה שלהם עדין לא חזקה. ולכן לא כל התלמידים מצליחים לקרוא. ומסיבה זאת לא הספקתי  לעשות עם התלמידים את שאר הדברים שתכננתי לשיעור. היה קצת פער בין התכנון לביצוע, אבל לא פער גדול, אולי היה פספוס בדיון עם התלמידים לגבי המילה סליחה, וממי אנו מבקשים סליחה, הדיון יכל  להתרומם למקומות גבוהים יותר, אבל שוב, מדובר בנושא מופשט, שדורש לפחות שני שיעורים, ולמורה היה חשוב שאתמקד יותר בקריאה שלהם.


הגעתי לשיעור לא הכי מוכנה, זה היה שיעור בספונטני, וזה ניכר בפועל, לאור השאלות ששאלתי את התלמידים לא היה עידוד של שיח, בדיעבד יכולתי לנסח שאלות, ולחזור על משפטים יפים שנאמרו בכיתה, ולהרים את הדיון קצת יותר. 
לא שאלתי יותר מידי שאלות על המילה סליחה, וממי אנחנו מבקשים סליחה. 

בנוסף היה חבל שלא נתתי במה לתלמידים לדבר ולשמוע את הסיפורים ולעוף עם הדמיון שלהם.

שאלתי אותם שאלה, איך המשפט: מה קרה לצדפות? בלי שהם עדיין קראו את הסיפור, אחת התלמידות אמרה שהגלים צריכים לבקש מהצדפות סליחה, כי הם סוחפים אותם. וזה היה משפט מדהים, ולא נתתי במה לאותה ילדה, זה היה פיספוס. אני מודה. אבל גם אני שמחה על זה שניסיתי ללמד שיעור בספונטני וללא הכנה מראש, ואני חושבת שהוא עבר יחסית בסדר. 

אני חושבת שיצרתי מעורבות ועניין התלמידים היו מעורבים, ורצו לקרוא בקול את הסיפור מהלוח.
התלמידים לדעתי  נהנו יותר  והיו מעורבים  כאשר התבקשו לצייר ציור הקשור לסליחה בעקבות הסיפור.

הפעלתי שיקול דעת בארגון הזמן, ומבחינת הפעילויות שרציתי לעשות עם התלמידים.  

חברים אין לי חומר לצרף לכם היות והשיעור נלקח מחומר הלימוד של התלמידים.

23 בינואר 2015

שיעור בנושא - סיפור גלגולו של דגל יום העצמאות

שלום לכולם,

לאחר חופשת הסמסטר, חזרנו להמשך ההתנסות בבית הספר, והתבקשנו להכין מערך שיעור, קצת מלחיץ לחזור וללמד אחרי תקופה ארוכה שהתבטלנו בכיף.

על נושא למערך השיעור חשבתי במשך זמן רב, היות וגם יום העצמאות מתקרב ולאחר לבטים רבים  החלטתי שאלמד על דגל יום העצמאות, אספר על גלגולו של דגל יום העצמאות. מטרת  השיעור הייתה שהתלמידים יכירו את סיפורו של הדגל ואת הדמויות שעמדו מאחוריו.

חברים אני רוצה לספר לכם על קצה המזלג את מהלך השיעור
התלבטתי איך לפתוח את השיעור, אך בסופו של דבר החלטתי להתחיל את השיעור בכך שתליתי תמונות של דגלים על גבי הלוח, ושאלתי את התלמידים איזה חג מתקרב, (בתקווה שיענו חג העצמאות, רחוקים היו), קיבלתי תשובות שונות. לפי התשובות הבנתי שהם לא מבינים את השאלה, ולכן  ניסחתי שאלה אחרת במטרה שהפעם הם יבינו, ושוב קיבלתי תשובות שונות ומגוונות, עד שהם הגיעו לתשובה  הנכונה.

נתתי לתלמידים משימה - לצייר את דגל יום העצמאות כראות עיניהם, ולהביע את עצמם דרך הציור.  

מה למדתי מהשיעור!

בסיומו של השיעור הרגשתי שהילדים שיתפו איתי פעולה, ולמדו והבינו  את חומר הלימוד. 

במהלך השיעור הייתי רגועה, למרות  שבמחשבה לאחור, הרגשתי שלא הייתי צריכה להתחיל ולדבר על יום העצמאות ולהתפזר עם הנושא, הנושא שלי היה על הדגל, והייתי צריכה לדבר ישירות  עליו. ולא לדבר על יום העצמאות כי זה נושא מאד גדול ומכיל חומר רב,  ולא באתי מוכנה מראש לדבר על נושאים כמו מדינה, ארץ, סמל, וכך הייתי הולכת לאיבוד ולא משיגה את מטרתי. 

הפעילות שלצייר דגל כראות עיניהם הייתה נעימה וחביבה. והילדים ציירו דגלים נפלאים, כמו דגל אהבה, דגל מחייך ועוד. 

בנוסף אני חושבת שהם נהנו מהסרטון בנושא דגל יום העצמאות.

במהלך השיעור אני חושבת שהייתי גמישה, היות ומיד הייתי צריכה לשנות ולנסח שאלות אחרות, ראיתי שהתלמידים לא איתי, וחסרי סבלנות, וברגע   שהתחיל בעיית משמעת. חשוב לדעת למזער אותם ולדעת להחזיר את התלמידים  ישר ללמידה, ואני עדיין לומדת איך לעשות זאת, אבל  אני מאמינה שאני בדרך הנכונה...

כמו כן אני חושבת שהשיח עם התלמידים  לא התרומם לגבהים כפי שחשבתי, השאלות לא היו ברמה של התלמידים ולא התחברו אליהם. לדעתי בשיעור זה לא חיזקתי את מיומנויות החשיבה שלהם.

חברים אין מה לעשות, גם בשיעור זה למדתי מה עלי לשפר פעם הבאה....

אני חייבת לציין, שאכן שיניתי את השיעור כאשר לימדתי אותו בכיתה אחרת, והוא כבר היה מוצלח יותר.


חברים אני מצרפת לכם את התמונה של הדגל שהראיתי לתלמידים. 

שיעור בנושא - ההמנון הלאומי התקווה

שלום לכולם,

לקראת יום העצמאות, חשבתי  וחשבתי מה אלמד, חשבתי על משהו אחר, משהו שונה, מה אלמד עוד שיר? עוד סיפור? ואיזה נושא אלמד בכיתה א'. לאחר חשיבה במשך ימים רבים, עלה הרעיון שאלמד אותם את ההמנון שלנו "התקווה". מטרת השיעור הייתה: שהתלמידים ילמדו מי חיבר את ההמנון, ומהי חשיבותו.

 רציתי  כמו כן להתמקד  במושגים "עם חופשי", ו"התקווה".

מהלכו של השיעור התחיל בכך שאיך שנכנסתי לכיתה  כתבתי על הלוח את המילים "ההמנון הלאומי", ואת "התקווה". ותליתי תמונה של נפתלי הרץ אימבר, (מחבר השיר), וכתבתי את שמו בכתב יד, כדי לאתגר את התלמידים, (הם התחילו ללמוד לקרוא ולכתוב בכתב יד). שאלתי אותם מה רשום על הלוח, מה יש מותר לאתגר קצת לא??.? 

שאלתי אותם, מה הקשר בין התמונה להמנון לדעתם, מי זה? 

לאחר דיון קצר שבו התלמידים העלו מספר רב של רעיונות, הסברתי להם  מיהו נפתלי (חיבר את ההמנון הרי אתם יודעים אין צורך לפרט נכון?? ואם לא תעשו גוגל :) ). הצגתי להם  דרך מצגת את ההמנון ורציתי להמשיך את החומר כפי שתכננתי, אבל הזרימה בשיעור הביאה אותי לכיוון אחר. לכן התחלתי למספר את ההמנון שהוקרן לתלמידים על הלוח, ובחרתי מספר תלמידים שיקראו את ההמנון, וכדי שכול תלמיד ידע איזה שורה הוא, רשמתי את שמו ליד השורה בהתאם. בדרך זו גם תרגלנו את הקריאה. בסיום התרגול, שאלתי את התלמידים באיזה סוג טקסט מדובר, מפעיל, שיר, סיפור, ואיך יודעים שזהו שיר, ומהם הקריטריונים. אחד הילדים אמר כי יש בשיר חרוזים, אז הזמנתי  ללוח תלמידים שיקיפו  בעיגול חרוזים  המופיעים בשיר "התקווה".
(והנה חברים עוד משהו שלא תוכנן מראש, והצלחנו לתרגל גם סוגי טקסים).

לעבודה קבוצתית של התלמידים הכנתי דף עבודה, שבה הם התבקשו להשלים את המילים שבשיר.

היו כרטיסיות עם מילות השיר, והיו צריכים להדביק לפי הסדר הנכון של השיר. כדי להקל עליהם את המשימה, השורה הראשונה של הבית הראשון והבית השני הודבקו מראש על הדף, וגם מספרתי את השורות. :) 

 מה למדתי מהשיעור!

כמו בכל שיעור, חשוב לי לשוחח עם התלמידים בשפה תקינה ועשירה, וחשוב להקפיד על שפה תקינה.

שוב אני אומרת, שבשיעורים שלי חשוב לי לשתף את התלמידים, שיהיו חלק, ושיהיו מעורבים, יצרתי עניין.

מעבר לזה, בדיון שקיימתי עם התלמידים, עודדתי שיח, וטיפה אולי חיזקתי את מיומנויות החשיבה שלהם, התלמידים השתתפו והתחברו לנושא, ניסוח השאלות היה ברמתם, שאלתי לפעמים שאלות קצת קשות, כדי לאתגר את התלמידים.

בדיון ניסיתי לשמוע את רוב התלמידים, ולתת להם במה, כאשר התלמידים היו צריכים לעבוד בעבודת צוות, הם קצת התקשו והיו מריבות. אולי הייתי צריכה להסביר ולרשום על הלוח איך עובדים בעבודת צוות לפני שמתחילים לעבוד, למרות שאמרתי  בעל פה, ולדעתי היה צריך להתקיים שיעור בנפרד בנושא עבודה קבוצתית. (אבל אני הנחתי שהמורה כבר שוחחה עימם על זה :( 

שמתי לב שעדיין קצת קשה  לעבוד בקבוצה, ייתכן שהם עדיין לא רגילים לעבוד בעבודת צוות, היות וזה דורש מיומנויות חברתיות כמו: סבלנות, הקשבה אחד לשני, עזרה לאחר, חלוקת תפקידים. ולכן עברתי בניהם, לראות שיש שיתוף פעולה ולכול תלמיד יש חלק. שמחתי לראות שיש תלמידים שאכן יודעים לעבוד כקבוצה. 

היה לדעתי פער קטן בין התכנון לבין הביצוע בפועל של המערך, היות  ולא עברתי עם התלמידים על המושגים שרציתי, פשוט השיעור לקח אותי למקום אחר. אבל בדיון שאלתי אותם האם הם למדו משהו חדש, הם אמרו שהם מיהו נפתלי הרץ אימבר,(ישש!!! )וכמובן שבכך השגתי את אחת המטרות.

כמובן שהשיעור יכל להיות הרבה יותר טוב, שוב אני רק בתחילת הדרך, יתכן שהייתי צריכה לעשות אחרת. בשיעור הבא אדע.

אני מצרפת לכם את דף העבודה שהכנתי לתלמידים. :)

החלפת המורה המאמנת

שלום לכולם,

היום אני והסטודנטית שאיתי בהתנסות, החלפנו את המורה המאמנת. יום קודם היא שלחה לנו מייל, ורשמה לנו את הנושאים שעלינו ללמד את הכיתות בהן היא מלמדת. ראינו בזאת הזדמנות טובה להתנסות אמיתית.

האמת, חשבתי שזאת הזדמנות טובה לרכוש ניסיון וללמד בכיתות אחרות, להיפתח לחומר לימודי מעניין וחשוב, וככול שאלמד יותר אני ארכוש נסיון כמורה ואשפר את יכולותיי מול ילדי הכיתה.

באותו יום, לרוע מזלי, הגעתי באיחור לשיעור הראשון, בגלל הפקקים האיומים בדרך:(.

נו, ועם התחלה שכזו אני צריכה להתחיל ללמד..... בכיתה ראיתי שהילדים ציירו ציור חופשי, ולכן החלטתי ללמד אותם מילים שנמצאות בחוברת שלהם "מפתח הקסם", ובזמן שנותר ביקשתי מהם שיוציאו מחברת שפה, ויכתבו את המילים שארשום על הלוח. וכך היה. מאחר והיינו לקראת סוף השיעור, לא כולם הספיקו להעתיק את המילים מהלוח, ונאלצו להעתיק בזמן ההפסקה. 

בשעה השנייה, נכנסתי ללמד בכיתה א' באותה שכבה. התבקשתי להמשיך ללמד נושא מתוך החוברת שלהם "זהירות בדרכים", הנושא שעליו שוחחתי עם התלמידים היה קשור לתמרורים. התחלתי את השיעור בכך שפניתי לתלמידים ושאלתי מה הם יודעים על תמרורים, איזה תמרורים הם מכירים, כמובן  שניסיתי לשמוע ולהקשיב לרוב התלמידים, והיה חשוב לי לחזק ולשבח את התלמידים שהשתתפו ושלא הספקתי לתת להם זמן לענות.

בזמן שהתלמידים ענו, שמחתי לשמוע ולדעת שיש להם ידע רחב בנושא, והם מזהים תמרורים, וזה מאוד חשוב.

בשעה השלישית, לימדתי שוב כיתה א, והשיעור היה בנושא זהירות בדרכים, בדומה לשיעור הקודם, ניסיתי ללמד באותה דרך שבה לימדתי את הכיתה הקודמת.

שעה רביעית הייתה בכיתת האם, ובשיעור זה לימדתי חשבון, רציתי לתרגל עם התלמידים זוגי ואי זגי.

אתאר לכם בקצרה את התנהלות השיעור.

ציירתי על הלוח את ציר המספרים, ורשמתי את המספר 40, ושאלתי מה המספר שבא אחרי, הילד שענה הוזמן לעמוד מתחת למספר, המשכנו עד מספר 46. וכאשר התלמידים חזרו למקומם המשכתי לשאול בחידות. כמו סיפרת האחדות היא אחת והעשרות היא 4 איזה מספר אני?

אם מחברים את האחדות והעשרות נקבל את המספר שמונה.

וכך הלאה. עד שכול הילדים התיישבו במקום.

לאחר מכן עברתי עם הילדים על דף העבודה, איך יודעים אם המספר הוא זוגי או אי זוגי, עד 100, הסברתי להם שמסתכלים לפי סיפרת היחידות. רשמתי מספרים על הלוח, ושאלתי אחד אחד, זוגי או אי זוגי.

לאחר שראיתי שהבינו, דיברנו על הפרש וסכום ומה הפרוש שלהם.

כעבודה עצמית חילקתי להם דף עבודה ומשימתם הייתה להכין תעודת זהות למספר בלוח המאה. כול ילד צריך לבחור מספר, ולהשלים בהתאם.

בזמן הכנת דף העבודה, עברתי בין הילדים לראות שאכן הבינו את החומר, ושמחתי לגלות שלמרות שאתגרתי אותם, בהתחלה היה להם קשה להבין את המושג של ההפרש,  אבל בסופו של דבר הם הצליחו, ועשו תרגיל בהתאם,וכמובן שהייתי שמחה :).

מה למדתי מהשיעור!

אני חושבת שבאופן כללי השיעורים התנהלו באופן חיובי והיו בסדר, כמובן, שמאחר וזוהי הפעם הראשונה שאני נכנסתי לבד ללמד את הכיתות האחרות, הם לא מכירים אותי, וכמורה מחליפה הם מרגישים יותר "משוחררים", אבל יחד עם זאת ניסיתי להראות קשיחות, שתהיה משמעת ושילמדו. ולהעביר להם את המסר שזה לא שיעור חופשי.

באחת הכיתות שאליה נכנסתי, אני יכולה לציין שהשיעור התנהל בצורה טובה, הכיתה הייתה שקטה, לא היו הפרעות, אפילו בזמן שעבדו בחוברת.

לעומת זאת, בכיתת האם שבה לימדתי הילדים היו קצרי רוח, חסרי סבלנות ולא היו רגועים. התמודדתי עם בעיות משמעת, ונאלצתי להפסיק לעתים קרובות את השיעור כדי שיהיה שקט, והיה קצת קשה לאסוף את כולם לזמן למידה. אני מאמינה שהסיבה נבעה מכך שהמחנכת שלהם כבר יומיים לא הייתה וקשה לילדים בכיתה א' להיות בלי המחנכת שלהם. אבל בסופו של דבר התלמידים נרגעו והצלחתי להעביר את החומר.

גם שהייתי צריכה להתמודד עם בעיות משמעת, ניסיתי להתמודד איתן בדרך חיובית, לא צעקתי, הייתי נעימה, והשתמשתי בחיזוקים כדי לרכז אותם ללמידה.

אני חושבת שהילדים נהנו שהוזמנו לקדמת הכיתה, ולעמוד מתחת לציר המספרים, ולכן זה גרם להם לשתף פעולה יותר, ובדרך זו יצרתי עניין ומעורבות אצל התלמידים.

כמו בכל שיעור, אני מקפידה על שפה תקינה, זה מאוד חשוב. במיוחד בכיתות הנמוכות שהם מתחילים לרכוש את הידע בקריאה ובכתיבה, ונוטים להשתמש במילים ששמעו.

אני חושבת שבכל הכיתות ארגון הזמן היה טוב, הפעלתי שיקול דעת בפעילויות שהעברתי. בשתי הכיתות האחרות לא היה לי מערך שיעור, אבל הכרתי את החומר שעלי ללמד את התלמידים, הייתי גמישה בשיעורים והם יוכלו להתקדם הלאה בשיעור הבא.

בכיתת האם, חלק מהתלמידים התקשו בהבנת המילה "הפרש" שבדף העבודה, ולכן הייתי צריכה להסביר להם מספר פעמים. כמובן שעברתי ביניהם כדי לראות שאכן הם מבינים את ההוראות דף העבודה, ומבצעים אותם.

בזמן שהם עבדו הכיתה הייתה שקטה, ולתלמידים היה מספיק זמן לעבודה עצמית.

טוב, חברים אני מצרפת לכם את דף העבודה שחולק.

שיעור בנושא - בעיות חיבוריות

שלום לכולם,

היום לימדתי שיעור בחשבון, הנושא היה בעיות חיבוריות, כן חברים  ככה זה נקרא בכיתה א', מה שפעם קראנו לזה בעיות מילוליות, גם אני הופתעתי. זאת הפעם הראשונה שאני מלמדת נושא זה, לכן היה חשוב לי לקבל טיפים מהמורה המאמנת, וללמוד איך אני בכלל מתחילה.

מודה, זה קצת מלחיץ... אבוי!!! אבל, לקחתי נשימה עמוקה  והסתכלתי קדימה, ואמרתי לעצמי שאני חייבת ללמד, גם אם זה לא יהיה שיעור מוצלח, אני אלמד מהטעויות ואתקן להבא.

בנוסף, מי לדעתכם הפתיע אותי בשיעור שאני אמורה ללמד בעיות חיבוריות???, המורה הפדגוגי!!! 

כן, הוא המורה שבוחן אותי במהלך השיעורים במשך כל השנה. נו, ודווקא בשיעור הראשון שלי בנושא, הוא מחליט, בלי לחשוב פעמיים ובלי להתבלבל, אומר לי שהוא בא לצפות בשיעור שלי. אז, שוב התמלאתי בפחדים וחששות.

בתחילת השיעור רשמתי על הלוח בעיה חיבורית, ואמרתי לתלמידים שנתרגל בעיות חיבוריות. ביקשתי מאחד הילדים לגשת ללוח, ולקרוא את התרגיל, ולאחר מכן המחשתי את תרגיל החיבור עם מחקים, אחת השאלות ששאלתי את התלמידים היה: לאלון היו 5 מחקים, הוא קיבל עוד 7, כמה מחקים יש לאלון?

נתתי לילד מחקים בהתאם, וביקשתי שיסמן בשאלה מה החלק הראשון של התרגיל ומה החלק השני, (את מילות המפתח שנוכל לזהות באיזה סוג תרגיל מדובר,חיבור או חיסור).וכמובן את מילת המפתח שבאמצעותה ניתן להבין האם זה תרגיל חיבור או חיסור. לאחר מכן שוחחתי עם התלמידים, ופתרנו עוד תרגיל.

בהמשך חילקתי להם דף עבודה, שהיה מעין סיכום השיעור כדי לראות האם הם הבינו את החומר.

 כמובן שבזמן עבודה עצמית חשוב לי לעבור בין התלמידים לראות שאכן הם מבינים את השאלות, ובמידה ויש צורך  צריך להפסיק את עבודתם, ולהסביר שוב את המשימה ועליהם לבצע אותה פעם נוספת.

אז מה למדתי מהשיעור!















חשוב לי ללמד בשפה תקינה ועשירה, מאחר וזהו שיעור חשבון, אז לא לימדתי אותם מושגים הקשורים לנושא, היות ומדובר בילדים בכיתה א', הלמידה אמורה להיות יותר חווייתית, נעימה יותר ועל כך שמתי דגש.

 חשוב לי לשתף את הילדים שירגישו שהם שותפים ויהיו קשובים לנעשה בשיעור, להציג את התרגיל באופן מוחשי, ולכן נעזרתי במחקים וגם בשטרות של כסף מנייר.

במהלך השיעור דיברתי עם התלמידים בשפה תקינה, היות וזה לא שיעור שפה, אז לא שוחחתי בשפה גבוהה מידי ועשירה. בגלל שזאת הפעם הראשונה שאני מעבירה שיעור בנושא, אז מרוב לחץ שהייתי נתונה בו, דיברתי יותר מידי, ולכן התלמידים לא הספיקו לתרגל את דף העבודה. 

השאלה שרשמתי על הלוח הייתה אולי שאלה קשה, היו בה חלקים רבים, והתלמידים היו צריכים להתמודד עם קריאה, הבנה, וחישוב התרגיל, וזה קצת יותר מידי לתלמיד כיתה א'.

כאשר אני שומעת את המשוב שקיבלתי, אני חושבת שהייתי צריכה להתחיל בתרגיל לדוגמה ולפתור ביחד עם התלמידים, ואז לתת להם לנסות לפתור תרגילים באופן עצמאי.

אחרי כמה דקות לחזור ולפתור יחד בכיתה תרגיל מדף העבודה.

 אם הייתי פועלת בדרך זו, התלמידים היו פחות חסרי מנוחה, וקשובים לדבריי. קצת נסחפתי.

אני חושבת שבשיעור לא הייתי גמישה, כל כך רציתי מאד שהתלמידים יבינו וידעו איך לרשום תשובה מלאה.

למרות שהייתי בלחץ, חשוב היה לי להסביר להם והמשכתי גם לאחר הצלצול להפסקה, ושוב חפרתי להם איך כותבים תשובה מלאה, טוב אין מה לעשות, גם זה קורה :).

אבל זה היה גם מצחיק, קצת הגזמתי, לא נורא. אל דאגה התלמידים בסוף יצאו להפסקה, אני לא עד כדי כך רעה...

מה שכן התלמידים נהנו ששיתפתי אותם והבאתי להם את ההמחשות.

היות ולא נשאר לתלמידים זמן להכין את דף העבודה, הודעתי להם שאלה הם שיעורי בית, ונבדוק אותם בשיעור הבא. 

אני חושבת שארגון השיעור היה בסדר, אבל היה קצת פער בין התכנון לבין הביצוע.

אני שמחה שהצלחתי להעביר את השיעור הזה, למרות הטעויות, כי אני למדתי איך לגשת ואיך ללמד את הנושא, ואני בטוחה שבשיעור הבא אני כבר אשתפר.

גם אם השיעור לא הלך כמתוכנן יצאתי מהשיעור בהרגשה מחוזקת, ולא חוששת ללמד, ולא כול שיעור מתנהל כמתוכנן. יש גם פקשוש.

אני חושבת שההמחשות היו מוצלחות, וחשוב להמחיש לתלמידים במיוחד בשיעורי חשבון ובכיתות הנמוכות, כאשר הם רואים באופן מוחשי קל להבין יותר.

וכהרגלי, אני מצרפת את דף העבודה.

שיעור בנושא - חכם בשמש

שלום קוראים יקרים,

לקראת יציאת התלמידים ל"חופש הגדול", החלטתי ללמד  את כללי "חכם בשמש", הלקוח מערוץ הילדים, מטרתו של השיעור הייתה ללמד את הילדים כללים שצריכים לדעת כדי להגן על עצמם ולחזור בריאים ושלמים להמשך הלימודים בשנה הבאה.

אז, זהו השיעור האחרון לקראת סוף השנה, אני לחוצה ומתרגשת.

אני מלאה ברגשות מעורבים, מצד אחד חוששת, ומאידך מתרגשת, השנה אני מסיימת את לימודי, ובשנה הבאה אני אהיה מורה מחנכת בישראל, וזו אחריות גדולה.

אבל, לפני שזה יקרה, אתאר לכם בקצרה את השיעור.

הכנתי מראש כרטיסיות של חכם בשמש, וכל כרטיסיה הכילה את האות הראשונה של כל מילה.

בתחילת השיעור זימנתי שבעה תלמידים שיציגו בפנטומימה את המילה שהופיעה בכרטיס שקיבלו. לדוגמה: ילד הציג "חיפוש צל", ולאחר שהתלמידים ניחשו את המילה, רשמתי אותה על הלוח.

בהמשך חילקתי להם את מילות השיר: "חכם בשמש", ואז הרגשתי שהתלמידים מתפזרים והולכים לאיבוד. הם התחילו לקרוא לבד את השיר, וביקשתי שיקראו בשקט,  וכמובן למספר את הטקסט, ולמשימה זו הקצבתי מספר דקות מעטות.

בסיום, ניסיתי שכול ילד יקריא משפט מהשיר, אבל, היה רעש, והילדים לא היו רגועים, טוב, הם כבר מרגישים את החופש הגדול, אז למי יש חשק עוד ללמוד.....

ניסיתי שוב את מזלי, ושיניתי את המשימה, כול קבוצה תקריא שני משפטים, ושוב לצערי ההשתתפות היתה חלקית. לכן הטלתי משימה נוספת, למרקר את ניקוד השיר, ובניקוד, אני יודעת שהם עדיין קצת מתקשים ויקח להם יותר זמן לסיים, כל תלמיד שסיים, ימשיך למרקר בצבע שונה את החרוזים מהשיר. וראו איזה  פלא, במשימה זו התלמידים אפילו נהנו. :)

בזמן שהם עבדו, עברתי ביניהם וראיתי שהם מבצעים בדייקנות את המשימה. בסיום בדקנו כיתתית את החרוזים, שמצאו בשיר, זימנתי תלמידים ללוח שיסמנו את החרוז של השיר המוקרן על הלוח.

שאלתי איזה סוג טקסט זה, מדעי, שיר, סיפור, ומה המאפיינים של שיר, גם בחלק הזה של השיעור התלמידים השתתפו באופן פעיל, וענו תשובות נכונות לשאלות. ועדיין היו תלמידים שהתעקשו להמשיך לקרוא את השיר.

לקראת סיום השיעור חילקתי להם שני דפים, בדף אחד תמונה של בובה בלי בגדים, ובדף השני בגדי  קיץ וחורף עם פרצופים של ילד וילדה. הילדים היו צריכים להתאים את הבגדים ולהלביש אותם בהתאם.

 מה למדתי מהשיעור!

אני חושבת  שבמהלך השיעור הייתי גמישה, וקיבלתי החלטות בזמן אמת, כי בזמן השיעור התלמידים יכולים לסחוף אותך למקומות אחרים, והשיעור הוא דינמי, תמיד צריכים להיות עם היד על הדופק ולדעת לכוון בהתאם, ולא להיגרר לשיחות על סרט שצפו אתמול.., וכמו לכול מורה ותיקה, גם אצלי זה קרה, שמתי לב  שמהלך השיעור לא זורם בכיוון שאליו כיוונתי, לא התייאשתי, זרמתי איתם על מנת שהילדים יהיו מרוכזים ולא לאבד אותם, והצלחתי להחזיר אותם להמשך השיעור, הם היו כמו גדולים :).

אני מודה שלקח לי זמן עד ששיניתי מהלך. טוב, אני עדיין בכל זאת לומדת, ואל תהיו קשים איתי :).

כמו בכול שיעור המורה צריך לעודד שיח בינו לבין התלמידים, אבל חשוב לשים לב שניסוח השאלות יתאים לרמתם ולגילם של התלמידים ולהקפיד על שפה תקינה ועשירה. אי אפשר לשאול תלמיד בכיתה א', מיהו אבוחצירה? ולכן הנושא שבחרתי הוא קליל, "חכם בשמש". אבל השיחה לא התרוממה לגבהים כפי שציפיתי, התנהל דיון והיה שיתוף פעולה מצדם.

טוב, אז עכשיו אין מה לעשות, מידי פעם צריך להשתמש במונח פדגוגי, (בכול זאת אני סטודנטית להוראה), ואומר שההקשבה שלי הייתה הקשבה כנה וממוקדת, אני לא קוטעת את התלמידים בעת מתן תשובה. אני מקדישה זמן, לאחר כל שאלה אני ממתינה מספר שניות, אני מתייחסת ושואלת על תוכן הלימוד, אני מפתחת חשיבה, כאשר אני שואלת, אני מציעה להם: "תנסו לחשוב מעבר לכתוב", תוכל להסביר לי בבקשה", לפעמים אני פונה לתלמידים ושואלת אותם, או פונה לכיתה ושואלת.

לדעתי ארגון הזמן היה טוב, אני חושבת שהפעלתי שיקולים נכונים מבחינת לוח הזמנים. לא דחסתי פעילויות רבות בשיעור (בכל זאת למדתי משיעורים קודמים שלא להעמיס הרבה), והצלחתי לעמוד בלוח הזמנים. 

אני מצרפת את דף העבודה שחילקתי לתלמידים, את הסיפור, ואת הכרטיסיות, תהנו....